אם הייתי מחברת את הסיפורים ששומעת בקליניקה, הייתה יוצאת לי שמיכת טלאים מרהיבה בצבעיה המנוגדים. אני פוחדת משינוי אני פוחדת ששום

במקרה נקבעו טיפולים עוקבים, ואחת אחרי השנייה, לקליניקה נכנסות קודם מטופלת שצועקת, ושעה אחר כך אחת שצועקים עליה. עם זו ועם

לקליניקה נכנסת מטופלת, מתוסכלת, מתוחה מזה שהתהליך שלה הולך לה לאט וקשה. היא מתיישבת בכבדות וקולניות ומכריזה, "ידעתי, אמרתי לך".

לקליניקה נכנסת מטופלת, שרוצה לשנות את חייה ולהשתנות, אבל נמצאת בהתנגדות. וגם אל מול שינויים חיצוניים לה, טבעיים הקורים סביבה,

חופש בעיני הוא המרחב הפתוח והבטוח שבתוכך, הידיעה שיש לך את הבחירה, להיות מי שאת רוצה ולעשות מה שאת רוצה,

לקליניקה נכנסת מטופלת שרוצה לטפל בכך שלא מבינים אותה, היא חושבת שהיא משדרת מסרים סותרים, כי הגבולות שלה לא מספיק

לקליניקה נכנסת מטופלת, המתלוננת על תקיעות. יש לה הרבה חלומות, והרבה שאיפות להגיע להרבה יעדים. עליה להתגבר על אתגרים ולתכנן

לקליניקה נכנסה מטופלת מאשימה. את הבוס, את בן הזוג, את הקופאית, את הנהג בנתיב לידה, כולם. ניסינו יחד לברר למה

כמו בכל שבוע, שאלה אותי מטופלת בהפתעה משהו שלא עומד בתפיסה הכללית עלי כמטפלת, או כאמא. "מה, את אוכלת בשר/ שותה קפה? הייתי