מטופלת שאלה אותי, איך אפשר לסלוח מבלי לשכוח, כי לסלוח בעיניה זה לוותר לאחר על מעשיו, ולשחרר אותו מאחריות, ולשכוח
יושבת ומדברת באהבה, עם מטופלות על אהבה. יש כל כך הרבה סוגים של אהבה, ביטויים של אהבה. אחת,לא בטוחה אם
כמו בכל שבוע, שאלה אותי מטופלת בהפתעה משהו שלא עומד בתפיסה הכללית עלי כמטפלת, או כאמא. "מה, את אוכלת בשר/ שותה קפה? הייתי
לקליניקה נכנסת מטופלת, שלא מצליחה להשתחרר גם ממשקל עודף, וגם מטינה מאז הלידה. אני אומרת לה, זו זכותך המולדת לא
לקליניקה נכנסת מטופלת עייפה, כבוייה, מרירה, ומאצילת האשמות, מפנה החוצה מוקד ומקור לבעיות. הקשבתי לתלונות. הכלתי. ושאלתי אותה, כשאת הפכת להיות
כשאת בוחרת ללכת בדרך שלך את צריכה להזהר, ולהישאר במסלול שלך, ולא לסטות למסלולים אחרים שאחרים מייעצים לך, הם לא
מה קורה כשמטופלת נכנסת לקליניקה ומבקשת שאעבר אותה? אני מחייכת, היא מתיישבת, ואנחנו מדברות בזמן שאני נוגעת בכפות רגליה, ודוקרת.
אני כל כך אוהבת את העבודה שלי, שמאפשרת לי להיות מוקפת בנשים, מכל הסוגים והגילאים, בכל מיני מצבים ושלבים. שבורות
ברוכה הבאה 2016, וטוב שהגעת, איזו שנה עברה עלי. אחרי שהבנתי שחיי כבר לא עוקבים אחרי העלילה שחשבתי שכתובה איפשהו ואם
יושבת מולי אמא, לא טרייה. אני מקשיבה לה, ומבינה אותה, ונותנת לה מקום לשחרר ולבטא מחשבות שלא נעימות לה כשמטיילות
כששתי נשים יושבות, הן מדברות ומקשיבות. כי כל אישה שונה, וכך גם השיר שלה, ומהמקום הזה אנחנו לומדות. אך כל
כששואלים אמא מי האדם הכי חשוב בחייה, לרוב היא תענה תשובה אוטומטית, אינסטינקטיבית, ילדיה. למה זה? נכון. האמהות שינתה אותך,
ככל שאני מתקרבת לעצמי, אני מוכנה לחשוף עוד ממני ולקלף עוד שכבה (כמו בצל) גם אם זה אומר לבכות (כמו
לכבוד יום הולדתי ירדתי לים להסתכל, כי מי מלח תמיד עוזרים לי להתנקות (ואם לא הים, אז גם זיעה, או
אתמול התחיל ונגמר במטופלות שאמרו "איזה מזל שהגעתי אליך". לשתיהן הקשבתי ועניתי ממצולות נפשי. עם שתיהן יכולתי להזדהות ולחוש בכאבן,
You cannot copy content of this page