שיחות שבקליניקה – יצירת מציאות, זימון זוגיות

ואז התחלתי לתאר את התכונות הטובות שבו (הגבר שלי שבדרך אלי)
שיגרמו לי לאהוב אותו
ואיך הזוגיות התיאורטית מרגישה, איך אני מרגישה בה.

יצאתי למלאאאא דייטים.
בהתחלה כמו שחוזרים להתאמן, כדי להיזכר איך זה להתאפר ומה זה סמולטוק,
אחרי להיות נשואה יותר מעשור, אפילו בלי כוונה להתנשק בסוף הערב.
עוד לא ידעתי להגיד אפילו שאני חולמת על גבר שיהיה בכל התפקידים מאהב-אהוב-חבר,
ובטח לא הייתי מוכנה אליו.
עם הזמן נזכרתי מה זה להתרגש ומה זה פלירט,
והיו גם קשרים שדרכם למדתי מה אני צריכה בגבר שלי
ואיך יכולה להיראות הזוגיות שאני רוצה
(אההה, ככה זה מרגיש כשגבר מקשיב, כשגבר מכיל, כשגבר סבלן),
ואז חידדתי ודייקתי את התודות הליליות (ממש ערכתי את המשפט שאמרתי, הורדתי או הוספתי מילים).

יש כאלה שמאמינים שלא צריך להתפשר ועם השפע הכמעט אינסופי באפליקציות זה כמעט מפתה לדפדף הלאה בלי לתת להיכרות צ'אנס, שבסוף תגיע האגדה.
יש כאלה שלא מאמינים באגדה, כי כל סיפורי האהבה עד עכשיו הסתיימו.
ואני חושבת שצריך רק סיפור אחד טוב שלא ייגמר כדי לשנות אמונה.

יש כאלה שמאמינים שהתהוללות היא שלב הכרחי לפני ההתמסדות.
יש כאלה שירצו להתהולל לפני שיחפשו משהו רציני לתקן את הסיפור הקודם שלהם.
אני מאמינה שאפשר לתקן תוך כדי הסיפור הנוכחי, שיש דבר כזה,
סיפור אהבה שצומחים בו ביחד עם הזמן במקום להתרחק,
שנותנים בו מקום אחד לשנייה במקום לוותר על עצמך.

הקשר הראשון הזכיר לי שמגיע לי להיות נאהבת, 
הקשר הבא היה מלא זיקוקים, והקשר הבא היה אוהב אבל סוער, 
ואז כבר הייתי בשלה לכל החבילה – חברות ואהבה ותשוקה, יציבות ומחוייבות ואינטימיות.

ואחרי עשרות דייטים ראשונים, הגבר שלי הגיע.
בול לפי התודה הלילית המדוייקת,
ורומנטי אוהב ומלא תשוקה,
ועם זיפים וקוביות ואפילו מתקן לי את הכיור כשצריך.