כל הפוסטים בשיחות שבקליניקה

גם אני צפיתי בסרט של פאולה רוזנברג כמו שאת, פעם ראשונה לבד כילדה וכאשה, ופעם שנייה כאם עם 2 בנותיי

לקליניקה נכנסת מטופלת שממהרת להגיע לשלב הבא בתהליך שלה. נמאס לה לכעוס, לנטור, לכאוב, לחשוב. היא רוצה כבר להיות אחרי,

לקליניקה נכנסה מטופלת בשקט, מהוססת, היא לא בטוחה שאוכל לעזור לה, היא גם לא בטוחה בעצמה. סיפרה לי שהיא מתקשה

לקליניקה נכנסו היום אחת שכועסת על עצמה שלא מצליחה לאזן את הבית והעבודה, וחסרת סבלנות כלפי הלקוחות, המשפחה, ובכלל; אחת

יש לכל מערכת יחסים בחיינו תפקיד, שיעור אותו אנחנו צריכים ללמוד. אם נתעקש להתנגד, להתמרד, ולא נלמד אותו, הוא יצוץ

לקליניקה נכנסות בזו אחר זו מטופלות שעומדות בפני שינוי גדול בחייהן, ומתנגדות. שינוי הוא חלק מהחיים. אנחנו משתנים ומתפתחים, הסביבה

אם הייתי מחברת את הסיפורים ששומעת בקליניקה, הייתה יוצאת לי שמיכת טלאים מרהיבה בצבעיה המנוגדים. אני פוחדת משינוי אני פוחדת ששום

לקליניקה נכנסת מטופלת, מתוסכלת, מתוחה מזה שהתהליך שלה הולך לה לאט וקשה. היא מתיישבת בכבדות וקולניות ומכריזה, "ידעתי, אמרתי לך". שאלתי,

לקליניקה נכנסת מטופלת שרוצה לטפל בכך שלא מבינים אותה, היא חושבת שהיא משדרת מסרים סותרים, כי הגבולות שלה לא מספיק