לקליניקה נכנסת מטופלת,
מתוסכלת,
מתוחה מזה שהתהליך שלה הולך לה לאט וקשה.
היא מתיישבת בכבדות וקולניות
ומכריזה, "ידעתי, אמרתי לך".
שאלתי, למי עוד אמרת? "לכולם".
שאלתי, למה?
נכון, יש לחלקנו נטייה אוטומטית לקטר,
כפעולה מקרבת,
אך זו אינטימיות מזוייפת,
הלשבת ולהחליף ריכולים ותלונות
ולבדוק למי יותר קשה ומי יותר עייפה.
אבל מה היה קורה אם לא היינו שליליות בשפה שלנו?
במחשבות שלנו?
באנרגיה שלנו?
שאלתי אותה האם היא מאמינה
בנבואה שמגשימה את עצמה?
האם יכול להיות,
שרק מעצם זה שהיא מדברת על כך
שהיא חושבת
שהתהליך שלה יהיה ארוך ולא קל,
היא בעצם מזמנת לעצמה את החוויה הזו?
ענתה שמאוד מאמינה בכוחה של מחשבה,
והיא עסוקה במחשבות כל הזמן.
עניתי לה, לא הגיע הזמן להחליף אווירה?
לתבל אחרת את המרינדה של הנפש, המוח, הלב?
ביקשתי ממנה להפוך את התקליט,
ואם היא מאמינה במחשבה יוצרת מציאות,
לנסות ולשתול מחשבה אחרת.
למגנט לה חווייה אחרת.
לאפשר קלות וקלילות באנרגיה בחייה
ולהתחיל ממה שיש,
בהוקרה והודייה.
לאופטימיות יש כוח, וגם למילים חיוביות.
(ברנה בראון מקשרת בצורה הדוקה בין הוקרת תודה והיכולת לחוות אושר.)
היא אמרה שהיא רוצה לשנות את חייה ולהשתנות,
אבל נמצאת בהתנגדות.
וגם אל מול שינויים חיצוניים לה,
מתנגדת.
יצאנו החוצה להתסכל על הפריחה.
ודיברנו על זה שהטבע לא מתנגד לשינויים,
שינוי הוא חלק מטבע.
אמרתי לה
מה שמשנה אותנו גם מחזק אותנו,
מלמד אותנו,
מקרב אותנו לעצמנו,
אם אנחנו מצליחות לשחרר את התפישה
של איך אנחנו מצפות מדברים להיות (וגם מעצמנו),
ומאיך הדרך שלנו להגיע לשם אמורה להיראות.
לעתים דווקא השינוי חיוני
כדי להביא אותנו למקום שאנחנו אמורים להגיע אליו,
גם אם השינוי נכפה עלינו,
גם אם נראה לא הגיוני,
גם אם מפתיע אותנו,
גם אם מכאיב לנו או לאחרים.
לעתים השינוי הזה הוא הלידה של משהו,
הזדמנות למשהו,
אם רק נלמד לראות אותו כך ולהקשיב לעצמנו.
כשאת מאמינה שמה שאת צריכה ורוצה
הוא לא חלק ממך באופן טבעי,
אלא חיצוני לך,
את נותנת כוח ושליטה למישהו או משהו אחר.
כשאת מאמינה בעצמך ובכך שיהיה טוב,
משחררת שליטה ומתמסרת לשינויים הטבעיים בחיים,
ההתמודדות עם האתגרים והשינויים תהיה קלה יותר.
אני מקשיבה לרצונות שלך.
את רוצה להגשים את עצמך.
את רוצה אהבה, את רוצה שפע.
כשאת מבקשת משהו מהיקום שאת חושבת שאין לך,
את מתמקדת בחוסר.
לדבר שאת תתני תשומת לב, לשם תזרום האנרגיה שלך.
כשתתמקדי במה שכבר יש, הוא יגדל.
כמו בטבע – מה שתשקי, תטפחי, ותעודדי, יתפתח ויצמח.
כשתטפחי את עצמך, את תצמחי,
וככה תגשימי את עצמך.
ככה, בלי מאמץ ובלי עזרה מבחוץ, הברווזון המכוער הפך לברבור.
וכמו עץ בשלכת, תזכרי שאת בסדר גמור בכל שלביך,
הפוטנציאל שלך תמיד קיים בך, וגם את שוב תוציאי פרחים ופירות.
תנשמי. תתרככי, ותסירי התנגדויות
גם מתוך האמונה שהכל טבעי ולטובה
וגם מתוך הידיעה שזה לטובתך להתמסר לשינוי.