אם הייתי מחברת את הסיפורים ששומעת בקליניקה,
הייתה יוצאת לי שמיכת טלאים מרהיבה
בצבעיה המנוגדים.
- אני פוחדת משינוי
- אני פוחדת ששום דבר לא ישתנה.
- אני פוחדת שלא ארגיש שוב אהבה
- אני פוחדת להתאהב.
- אני פוחדת מלהיות פגיעה ואינטימית
- אני פוחדת מלהיות לבד.
- אני מפחדת להגיד מה אני באמת צריכה ורוצה ומרגישה
- אני מפחדת שיכירו אותי באמת.
- אני מפחדת לא להיות משמעותית למישהו
- אני מפחדת שלא יכירו אותי באמת.
- אני פוחדת למות משעמום השגרה שלי
- אני פוחדת מהסיכון בלא נודע.
- אני פוחדת שלא אצליח לשחרר את העבר,
שלא אצליח להינות מההווה,
ושלא אצליח להתמודד עם העתיד.
כולנו מפחדות.
זה אנושי.
ייתכן, ולשחרר את הפחד
זה בדיוק מה שאנחנו זקוקות לו
כדי להיות נוכחות ולהינות מהעכשיו,
בו קורה כל הקסם – ההנאה והחשק,
היצירתיות ותשומת הלב, הכוח והאנרגיה שלנו.
אם המטופלות שואלות
מה עושים עם כל הפחד הזה?
אני עונה,
שהאתגר הוא להמשיך לנשום ולהתקדם,
עם הידיעה שהחיים נותנים לנו את מה שאנחנו יכולות
ואמורות להתמודד איתו, כדי ללמוד ממנו,
כדי לצאת חזקות וטובות יותר בצד השני.
אז גם עם הפחד,
להתעקש להיפתח,
ולאהוב,
קודם כל את עצמך.
ולמרות הפחד,
לנסות ולשנות את מה שלא טוב.
צריך לזכור לתת לפחד מקום,
אבל לא את הכוח לעכב,
או לשתק.
תכירי בפחד כמו בכל רגש אחר,
קחי שאיפה עמוקה,
תרפי את הגוף,
תוציאי נשיפה ארוכה,
ותשחררי גם את הפחד.
בעיקר תשחררי את עצמך.
אין לתאר את ההרגשה שבאה אחרי.
נ.ב. ברנה בראון אומרת שכולנו מפחדים, ואז מה.
זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להיות אמיצים.
אפשר לשאוב כוח מהפחד.
(לדוגמא, אם מצאתי שהחוט שמחבר את הפחדים שלי,
הוא שאני מפחדת לא לחיות את חיי במלואם ובתשוקה,
ולאהוב בלב שלם,
כשאני פוחדת אני יכולה לשנן לעצמי
כמה נפלא הרצון שלי לחיות.)