כששתי נשים יושבות, הן מדברות ומקשיבות.
כי כל אישה שונה, וכך גם השיר שלה,
ומהמקום הזה אנחנו לומדות.
אך כל אישה דומה, וגם הסיפור שלה,
ומהמקום הזה אנחנו מזדהות ומבינות.
אני, שמאמינה שאהבה היא כוח חזק, כוח חיים,
מניעה תהליכים, מניעה חיבורים, מניעה קשרים.
שאנחנו רוצות להרגיש אהבה,
לאהוב ולהיות נאהבות,
לבטא אהבה כל אחד בדרכה (מילים, מעשים, מגע).
הרצון הזה יכול לנבוע מהרצון להרגיש מחוברות,
או מהרצון להשתייך.
אחרי כל שיחה בינינו,
אני חושבת על הדמיון והשוני ביניכן.
אחת, מפחדת להגיד שוב למישהו אני שלך,
שמא המילים יסגרו את הלב ויחנקו את האהבה.
היא תוהה, למה אהבה קשורה לשייכות?
למה אהבה לא קשורה לחופש?
היא לא סומכת על הרצון שלה להשתיייך,
וחוששת מקנאה,
שלו, שלה.
האם הקנאה מדד לבריאות הקשר, או לחולי?
כי עדיין נעים לה,
כשמישהו קורא לה, מתוקה שלי.
אחת, כשהיא אוהבת, תולה את כל הערך שלה וכל האושר שלה על מישהו חיצוני.
ומתרוקנת כשלא מקבלת מספיק חום וחיזוקים.
רק אחרי שנזכרה, שמעצם היותה אישה,
היא חמה, ומכילה,
וגם מתרוקנת באופן טבעי,
התחילה לסלוח לעצמה ולהם
על כך שהכוח שלה לא היה אצלה ברוב מערכות היחסים שלה.
אחת, אוהבת כל כך לעומק,
שלא מסוגלת להיפרד גם כשכבר רע,
לא מסוגלת לשחרר אהוב גם כשכבר התרחק ממנה.
היא מבינה שאריכות ימים היא לא מדד לטיב מערכת היחסים,
ועדיין מעדיפה להרגיש איתו מלהיות לבד.
רק כשהלב שלה התחיל לדבר,
הבינה שמרגישה לבד כי התרחקה מעצמה ומהרצונות שלה,
שמרוב רצון להיות עם מישהו הפכה להיות מישהי אחרת,
רק כדי לשמור על סטטוס-קוו ביניהם,
ועל סטטוס זוגי.
אחת, פחדה כל כך מהפרידה הבאה
שלא נתנה לעצמה באמת להיקשר לאף מחזר.
עד עכשיו זה תמיד נגמר,
וגם כשהתחיל מבטיח והרגיש נכון
זה תמיד היה נגמר כואב ומכוער.
רק כשהבינה שלאהוב באמת
זה להתמסר מבלי להיות בטוחה שלא תינטש,
כי גם אהוב לא שייך לנו באמת,
והפחד שזה ייגמר כל רגע אולי תמיד יהיה קיים בה.
אבל היא החליטה שהחיים קצרים
והיא רוצה בהם אושר ומתיקות
ומוכנה להמר שתיפגע,
ולקחת ולקבל את הטוב עד אז.
אחת, כל כל רגילה להיפרד, שמחפשת את הסיבה
שנכנסים לחייה אנשים מסויימים
ומודה להם על השיעורים שלימדו אותה,
גם אם הנסיבות היו לא קלות,
כי באהבה מהסרטים הנסיבות תמיד לא קלות
והיא רגילה לדרמה,
למרות שחולמת על שקט.
היא מבינה שכל אחד מהם תרם ועיצב אותה,
פיתח צד אחר שבה, ראה בה מתנה אחרת.
גם אם הפרידות העציבו אותה, הן גם חיזקו אותה,
והחיים נתנו לה לעבור רק מה שיכלה להתמודד איתו.
אני רואה את כולכן, וגם את עצמי בכן, מזדהה, מבינה, ואוהבת אתכן.
כל אחת ושיר הפרידה שלה.