לקליניקה נכנסה מטופלת בשקט,
מהוססת,
היא לא בטוחה שאוכל לעזור לה,
היא גם לא בטוחה בעצמה.
סיפרה לי שהיא מתקשה בקבלת החלטות,
ושהיא חושבת שאיבדה את האינטואיציה שלה.
שאלתי אותה,
כמה החלטות היא מקבלת ביום יום?
"כמעט וכלום."
עניתי לה, שלדעתי את בוחרת לא מעט.
יש לך את ההזדמנות להחליט
ויש בך את הכוח לבחור.
את בוחרת מתי לקום, מה ללבוש, ולאן ללכת,
באיזה אופן להגיע ליעד שלך ובאיזה נתיב,
איך להתנהל עם האנשים שמולך ובאיזה מצב רוח,
מה לאכול ואיזה תשומת לב לתת לארוחה, ועוד ועוד דוגמאות.
הזכרתי לה, הקול הפנימי שלך קיים בך,
גם אם רק חלש,
ואפשר להגביר לו את הווליום.
את צריכה להיזכר איך להקשיב לו,
ולפני זה, אולי להיזכר למה כדאי.
כמו שחשוב לתת לעצמך להרגיש עצב כדי להעריך שמחה,
זה חשוב להקשיב לעצמך,
לזהות מתי את אומרת לעצמך לא! נחרץ
כדי לתת לעצמך להגיד כן!! מתלהב
(בדרך כלל "הלא" יתורגם בגוף לכיווץ, רתיעה, דחייה או פחד.
"הכן" ילווה בהתרגשות חיובית, התרחבות,
כמו ההשענות קדימה כשמקשיבים לרעיון חדש ומפתה.)
וכשהגוף או הנפש שלך אומרים אולי,
זה חשוב לתת לעצמך גם את הזמן להתלבט,
להסס,
לחקור
כדי שתהיי בטוחה שאת מקבלת את ההחלטה הנכונה
ונותנת לעצמך את הבחירה המתאימה.
(וזה נכון לגבי עבודה, מזון, בן זוג.)
היא נשמה,
והבטיחה לעצמה לתת תשומת לב לבחירות שעומדות בפניה,
קטנות כגדולות.
ושאם התשובה לא צצה מייד,
לתת לעצמה לקבל גם את "האולי".
