שיחות שבקליניקה – קבלה עצמית, השלמה עצמית

בקשו ממני עזרה בקליניקה עם דימוי גוף.
אז איך עובדים על ביטחון עצמי?
אם הייתי בעבר עוצרת, לרגע לחשוב, או בעצם להרגיש,
הייתי מגלה ששורש הבעיה שלי, הוא עם עצמי,
ומפסיקה לחפש אשמה בסביבתי.
היום, כבר יודעת לא לחפש מקור חיצוני למה שזקוקה,
אהבה, שמחה, אישור או עידוד.
זה מסוכן לתלות את האושר שלך באחר,
בטח אם הסוס הלבן עוד לא נראה בקו האופק, גם בלי נסיך על גבו.
כמתבגרת, עוד לא ידעתי.
באופן אירוני, כשכל חיי לוותה אותי האמונה השגוייה שהאכילו אותי
שכשארזה אמצא אהבה,
אושר, בלה בלה,
בעצם מעטפת השומן שהלכה וגדלה
הייתה מעין חומת הגנה שהרחיקה ממני תשומת לב,
ומנעה ממני להרגיש בבית בתוך גופי.
לא נראיתי כמו המגזינים, וגם לא כמו החברות שלי,
ולא אהבתי את מה שראיתי במראה,
כי ישר העיניים שלי נמשכו למה שלא –
לא מספיק, לא אהוב, לא רצוי.
אחרי שינוי תזונתי, המראה שלי התחיל להשתנות,
ואחרי שירדתי במשקל, פתאום התחילו לשים לב אלי.
זה היה לי חדש ומרגש, אבל הכריח אותי לשים לב לעצמי.
בנוסף להתעסקות החיצונית
(שופינג במידות שלא הכרתי מעולם, התעמלות אחרי שנים של עצלות)
פיניתי משאבים וזמן גם להקשבה פנימה.
הייתי צריכה ללמוד לבטוח בגופי, מחדש או בעצם לראשונה.

פתאום רציתי להשיל מעלי גם שנים של חוסר ביטחון, חוסר מודעות,
חוסר אהבה ופרגון (ותיקים), חוסר כבוד לגופי.
כל אלו השליכו על דימוי הגוף שלי.
התחלתי לחשוב ולחקור נושאים של אהבה וכבוד עצמי, נשיות.
הרבה תובנות נפלו לי בשנתיים האלה.

• אין דבר כזה גוף מושלם.
• אין דבר כזה גוף מושלם.
• כמה חשוב ללמוד לקבל בהבנה את חוסר המושלמות שלי,
  כי אני לא מושלמת וזה בסדר.
  השלמתי עם זה, השלמתי עם עצמי ועם גופי,
  גם במובן של להפסיק לריב (ולעשות "שולם").
  הפסקתי לרצות להיות מושלמת, והתחלתי לתת לעצמי להיות אני.
• יש סימני דרך בגוף האישה – קמטי צחוק,
  סימני מתיחה או צלקות, בטח אחרי הריון ולידה.
  ואת עדיין נשית ומושכת.
  לא צריך לשאוף להיות מושלמת, אלא שלמה עם עצמך.
  אין טעם לחפש את הפגמים בזכוכית מגדלת,
  היא מטיבעה מגדילה את תשומת הלב והפוקוס עליהם ממילא.
  כל כך משחרר, לשחרר את הביקורת והשיפוטיות,
  ורק אז נהיה מקום לקבלה העצמית.
• אני רק צריכה להיות האני הכי אני,
  לא להעמיד פנים להיות משהו שאני לא.
  אין תבנית פיזית שאני אמורה להתאים את עצמי אליה.
  אם כולן היו נראות אותו דבר היה נורא משעמם.
  גם אין מצב רוח שאני צריכה להתאים עצמי אליו או לזייף,
  למה לי? אני אהיה לגמרי אני.

איך לאהוב את עצמך יותר?

מהחוץ פנימה (הראי לעולם ולעצמך את המתנה הייחודית שאת):

פרגון: חייכי לעצמך בראי, וחפשי את הדברים הטובים.
מתי לאחרונה אמרת לעצמך במראה (ועדיף בקול רם, ולמתקדמות אפשר בעירום)
שאת אוהבת את עצמך, או לפחות משהו בעצמך?
תבחרי (לפחות) משהו אחד פיזי ואחד לא פיזי להחמיא לעצמך עליו.
כשנתפסת למשהו שלא אוהבת בגופך,
הודי לאיבר על תפקודו (ידיים חזקות שמחבקות ומרימות וסוחבות,
רגליים שמובילות אותך בבטחה קדימה).
השתמשי בשפה חיובית כשמדברת על עצמך ועל גופך.

שוויץ: האם את מתלבשת באופן שנותן לך להרגיש יפה כבר עכשיו,
מבלי לחכות לעוד 2 ק"ג שאת רוצה להוריד?
תהני כבר עכשיו ממה שיש לך היום (גם הגוף הקיים, גם המלתחה הקיימת, וגם האנשים שנמצאים בחייך).
ואפרופו מערכות יחסים – כשאת נמצאת בתהליך, את עדיין מאמנת את בטחונך העצמי,
עדיין פגיעה, וחשוב להקיף את עצמך במי שאוהב ותומך בך.
חשוב להציב גבולות למי שלא מפרגן לך בדרכך (וחשוב גם לפרגן לעצמך, זוכרת?).
דרך סטיילינג את יכולה להראות את הסגנון שלך בכל מידה.
סטיילינג נכון ימשוך את עין המתבונן לאן שתרצי,
ויעזור לך להבליט את מה שאת אוהבת בעצמך (מבחינה חיצונית ופנימית).

השתתפתי בדיון על איך נשים מחזקות את הנשיות שלהן.
הייתה אחת שכתבה שפדיקור ואמבטיית קצף לא עזרו לה כשהייתה מלאה בשנאה עצמית,
ושחייבים לעבוד גם על העניינים הפנימיים.
אני מסכימה לחלוטין, אין קיצורי דרך, יש להקשיב להזין לאהוב ולטפח את הגוף והנפש.
הייתה אישה אחת שכתבה שהיא עושה את הדברים האלו עבור הגבר שלה,
וזה גרר תגובות, גם נזעמות. אחת ענתה למה לעשות את זה עבור מישהו אחר, תדאגי רק או קודם לעצמך;
אחת ענתה למגיבה בלמה שלא אפנק את הגבר שלי שמפנק אותי בחזרה ודואג לי?
זו דעתי בעניין – תעשי מה שטוב לך, שיגרום לך להרגיש נשית או סקסית.
אם בא לך לדמיין אותו (או את ג'ורג' קלוני או מי שעושה לך את זה) מסתכל עליך
מורחת את קרם הגוף על עצמך אחרי המקלחת, קדימה.
אולי מספיקה לך הידיעה שכשייגע בך, יגיד לך שהעור שלך נעים וחלק וריחני.
זה לא במקום להרגיש נוח בגופך, זה להעניק לאחר את ההזדמנות לחגוג את גופך יחד איתך.
לא כולן בוחרות ללבוש שמלות ולהתאפר כדרך לבטא נשיות,
לפעמים זו רק דרך להתחבר לרגע לגוף או לבטא מצב רוח.
לדעתי חלק מביטוי הנשיות שלך, זה זה להבין מה היא נשיות עבורך,
מה התכונות שעולות לך כאסוציאציה
(חום? רוך? אהבה? הכלה?)
ואז להעניק אותן גם לעצמך.
לכן השלב של הפרגון הוא הראשון,
לדעת מה את אוהבת בעצמך, לחזק את זה בך,
להעניק את זה לעצמך, ואז השוויץ כלפי חוץ.

טיפוח: עיסוי, תספורת, מסיכת הזנה או קרם מפנק, אקססורי (כי פחות יקר ויותר שימושי מבגד חדש…).

תנועה: פעילות גופנית, ריקוד, סקס.

ומהפנים החוצה (תעניקי לעצמך מתנות קטנות):

חמלה: תזכרי שאת אנושית, ומותר לך לטעות, להתעייף, להתעצל, להתעצב, להתפנק, לבקש עזרה.
לאחרים את מוותרת או סולחת, עכשיו גם לעצמך.

תזונה בריאה: מתי שאת יכולה ומה שאת אוהבת, דרך חופן פיצוחים בריאים, פרי עסיסי, כוס תה ירוק, או סלט עשיר.

אושר: שיחה עם חברה, תשומת לב או שהייה בטבע, מקלחת מפנקת, מדיטציה.

נוכחות והוקרה: תודי על רגעים טובים ותהני מהם (צחוק של הילדים, שיר כיפי, good hair day).

מעשה טוב: תרחיבי את הלב בעזרה לאחר (קשיש במעבר חצייה, גברת עם סלים במכולת), תרומה, התנדבות, מיחזור.

נ.ב. איך את אוהבת את עצמך ביום יום, מה מעניקה לעצמך, מה עושה לך טוב? מה את אוהבת בעצמך?