יש כמה סיבות שגרמו למעבר ההדרגתי שלי לטיפוח וניקיון (קצת יותר) טבעיים בבית:
הידיעה שהעור הוא האיבר הכי גדול בגוף, והרצון לצמצם חשיפה של חומרים (כימיקלים) דרכו.
+ הרתיעה שלי בת עשרות שנים מריחות ובישומים סינטטים פלוס ההתאהבות וההתלהבות שלי מרוקחות טבעית הביאה אותי לחפש חלופות כלכליות ואקולוגיות למוצרים או לזנוח לחלוטין.
מה עשיתי?
- השיער שלי הלך ואיבד מהברק והגמישות והנפח), הפסקתי לצבוע בבת אחת והתמסרתי ל"גוונים" הכסופים, נשארתי עם אותו שמפו עם שיאה ואותו מרכך עם ארגן והשיער נעים רך ומלא חיות.
- אחרי שעברתי לסבון פנים וקרם יום ולילה/ סרומים טבעיים, התחלתי להכין גם דאודורנט ושפתון, ואז שמתי לב שבקיץ אני לא שמה קרם גוף כי חם ודביק לי איתו, ובחורף קר לי ואני ממהרת להתלבש, ובסוף העור יבש מה"אל-סבון" הנוזלי. עברתי להכין סבון מוצק טבעי מבוסס שמנים, והעור מאוזן (אני לא משתמשת בשגרה בקרם גוף).
- חוץ מסבון לגוף הכנתי סבון מרסיי – שיהיה הבסיס לחומרי ניקוי שונים אחרי שגיררתי והפכתי לפתיתים שקל להמיס.
- הכנתי טבליות מדיח – בקערה לערבב 50 ג' סודה לשטיפה (אפשר לקנות, ואפשר לאפות סודה לשתייה בשכבה דקה על תבנית בתנור ב100 מעלות למשך שעה), 40 ג' סודה לשתייה, 35 ג' מלח/חומצת לימון, ו35 ג' מלח למדיח (הוא הכי נכון לבריאות המדיח). להשפריץ על התערובת מים עד טקסטורת חול רטוב (לא להבהל כשתוסס), לדחוס לתבנית קרח מסיליקון בגודל כזה שהטבליות יתאימו למדיח. לתת להתייבש 24 שעות, לחלץ ולשמור טבליות בצנצנת זכוכית.
- איך לנקות צנצנות זכוכית מהתווית שקיווית שתרד במדיח?!
אלה השלבים:
1 – למלא את הצנצנת במים רותחים, לחכות 20 ד' שיתקררו, לשפוך ולנסות לקלף.
2 – להניח בסיר, להוסיף מעט חומץ וסבון כלים ולכסות במים רותחים. לחכות 20 ד' שיתקררו, לשפוך ולנסות לקלף.
3 – אם נשאר דבק עיקש, להכין "משחה" מ2 כפות סודה לשתייה ו2 כפות שמן כלשהו (זית, קנולה, חמניות מה שיש במטבח), למרוח על השאריות, לחכות 15 ד' ולקרצף עם סקוטש/ברזלית, לשטוף עם מים חמים וסבון.
4 – אם עדיין יש שאריות דבק עיקש – להשכיב את הצנצנת בקערה עם אלכוהול לחיטוי למשך 15 ד'.
התחלתי לסבול ממש מריחות:
- את הנרות הצבעונים המבושמים החלפתי בפתיתי שעוות דבורים ופתילים טבעיים, אני מטפטפת קרוב לפתיל שמנים אתרים לפי בחירה ומדליקה.
- וגם, אני לא יכולה להריח כבר כביסה "נקייה" (מה?). עזבתי את המרכך האהוב מזה 17 שנה, והחלפתי אותו בחומץ (מה?!).
הריח של החומץ לא שורד את הכביסה, אל חשש. מי שרוצה יכולה לטפטף איתו 10 טיפות של שמן אתרי שהיא אוהבת (לימון, לבנדר, עץ התה – יש להם תכונות מחטאות, אנטי בקטריאליות, אנטי ויראליות, לעץ התה גם אנטי פטרייטי). - מסתבר שלא רק החומץ מרכך את הבד, גם כדורי צמר ששמתי במייבש, שגם מצמצמים את הקימוט של הבדים (יששש) וגם את זמן המייבש (דאבל יששש).
וגם – הצלחתי להלבין חזרה ציפיות שהצהיבו! השריתי בגיגית עם מים חמים, קצת סבון כלים עם חצי כוס חומץ וחצי כוס סודה לשתייה למשך שעה לפחות. ואז כיבסתי כרגיל על 60, וייבשתי בשמש.
- החומץ כזה יעיל וכלכלי! אבל כדי לעדן את הריח לחומרי הניקוי, אני משרה בו 2 לימונים חצויים שנסחטו בצנצנת זכוכית למשך כשבוע והופ – ריח הדרים.
בחומץ "הדרים" הזה השתמשתי לשפריצר שהחליף את ה"מים הכחולים" לניקוי זכוכית: בתוך בקבוק של 500 מ"ל שמתי כף גדושה של קולנפלור, מילאתי גובה אצבע של אלכוהול לחיטוי 70%, ושאר הבקבוק חצי מי ברז וחצי חומץ.
זה עובד יופי, וגם מנקה כתמי מים מהמקלחון והברזים, ואפילו עובש מהגומי של הפריזר (שם נעזרתי במברשת שיניים).
עוד מנפלאות החומץ: הסרתי כתמים מסכו"ם – הנחתי בקערה, כיסיתי בחומץ והוספתי 3 כפות סודה לשתייה (זה תוסס, לא להיבהל) ונתתי לזה לעבוד כחצי שעה. פטינה או חלודה עקשנית ירדו בשפשוף קל עם סקוטש או ברזלית.
מה כל כך מלהיב אותי?
לצמצם חומרי ניקוי (שפריצר נוזל ניקוי רב תכליתי מבוסס סבון מרסיי ושפריצר חומץ לימון עם מים) ולהשתמש במעט להרבה:
מטאטא סיליקון ויעה/מיני שואב למה שנאסף, מגב חכם (מבריקן) שמותאם לו מטלית מיקרופייבר (והמגב הזה מתארך ומתקפל וטלסקופי ומשתטח מתחת לספה והבסיס מסיליקון מתקפל לפינות מי חשב שככה אתלהב מכזה מוצר) ועל המטלית אני משפריצה את תרכיז הניקוי ועוברת פעם אחת וזהו אין יותר דלי ספונג'ה אין כמה נגלות סמרטוט רטוב ואז יבש אין סירחון מלאכותי ואין סימנים על הרצפה (יששש); מיני מבריקן שמשלב מגב עם מטלית מיקרופייבר ונהדר למשטחים וזכוכיות. הצטמצמם לי זמן הניקיון ומרגיש יותר נקי.
שמפו ומרכך מוצקים – עוד לא מצאתי מתכון/פורמולה שמדוייקים/נעימים לי.