להלן החלק השלישי בהסבר על פירות והסיבות (מעבר לטעם המתוק…) למה הם כדאים לנו.
לקריאת החלק הראשון…
אכילת פרי דורשת כמות מועטה של אנרגיה לעיכול ומחזירה את המקסימום לגוף – הפרוקטוז מספק אנרגיה זמינה למוח (משפרת ערנות, זיכרון וכושר לימוד) ולשרירים (יכולת פיזית בזמן פעילות גופנית ויומיומית. הפרי עדיף מחטיף מכיוון שאינו מכיל שומן, מהווה מקור למים, ומכיל ויטמינים, סיבים, פיטוכימיקלים (נוגדי חמצון המחזקים את מערכת החיסון ונותנים לפרי את צבעו).
מומלץ לאכול אותם על קיבה ריקה (ולא כקינוח) על מנת לעכל ביעילות ולמנוע תסיסתם בקיבה.
ייתכן ויש לכם פירות אהובים – אך תנסו לגוון ולאכול לפי צבעים:
אדום למלחמה בסרטן ובמחלות לב.
כתום לחיזוק מערכת החיסון ולמלחמה בסרטן.
לבן לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, למלחמה בחיידקים ודלקות.
סגול למלחמה בתהליכי חמצון מזיקים והאטת הזדקנות.
ירוק לשמירה על הראייה ולחיזוק העצמות.
רימון
עשיר בנוגדי חמצון מסוג אנתוציאנינים הנלחמים ברדיקלים החופשיים, מעכבים את סיבוכי הסכרת (בכליות ובעיניים), מנקים את כלי הדם מהפלאק הטרשתי המצבר עליהם, מפחיתים את רמת החמצון של הכולסטרול הרע LDL ואת הדבקותו לדפנות כלי הדם, מורידים את לחץ הדם הסיסטולי וכך מגינים על הלב וכלי הדם.
שזיף
קיימים שני זני שזיף נפוצים למאכל, השונים במוצאם ובהרכב הגנטי. מוצא השזיף האירופי (שהוא הנפוץ בעולם) כנראה בקווקאז, ועציו עמידים מאוד לקור. מוצא השזיף היפני בסין, הוא הובא רק במאה ה16 ליפן, משם הועבר למערב במאה ה19 תחילה לארצות-הברית ואחר-כך לאפריקה ולארגנטינה. השזיף היפני מותאם לאקלים חם יותר. השזיף הדמשקאי מוזכר במשנה ובתלמוד וגידולו בארץ כנראה התחיל בארץ בימי בית שני.
השזיף עשיר באשלגן ובברזל, בוויטמין A ובוויטמין 3B. כבר בימי קדם היה לשזיפים האירופיים שימוש רפואי כתרופה טבעית לזירוז פעולת המעיים. לא מומלץ לסובלים מבריחת סידן.
מבחינת הרפואה הסינית מחזק ומטפל בכבד ובכליות, מייצר נוזלים ומטפל בעצירות.
טיפ:
מומלץ לסובלים מעצירות, קשיים בעיכול וגזים.
שסק
מוצא השסק בדרום-מזרח סין, ומשם עבר לדרום יפן, השסק זקוק לאקלים סובטרופי עד קריר.
השסק מכיל סידן ועשיר באשלגן וויטמין A, לכן מומלץ לסובלים מבעיות ראייה.
מבחינת הרפואה הסינית מלחלח ריאות ועוזר לשיעול יבש ולדלקת ריאות, מקל על עצירויות, מחזק כבד.
תאנה – טרייה
מוצא התאנה באגן הים התיכון (ישראל, איטליה, טורקיה, מצרים ויוון). לפחות בת 4,000, הוזכרה בתנ"ך.
קלה לעיכול, עשירה בסיבים תזונתיים, אשלגן (שומר על לחץ דם תקין), סידן (שומר על העצמות) וברזל. עשירה בפחמימות וסוכרים פשוטים, דלת שומן. מכילה נוגדי חמצון (גם בדבלים!).
התאנה עשירה בחומצה אוקסאלית שעלולה לגרום לאבנים בכליות – לא להגזים באכילה!
מנקה מעיים, פותרת עצירות ומקלה על טחורים. נתפסת כמעוררת תשוקה (הרמב"ם האמין כי מחזקת גם כוח גברא).
מבחינת הרפואה הסינית מאזנת טחול, ריאות ומעי גס, מנטרלת רעלים, מלחלחת ריאות ומקלה על גרון יבש ושיעול יבש וגם ליחתי.
הרמב"ם האמין כי חלב תאנה בשלה מסייעת להגלדת פצעים פתוחים וריכוך יבלות.
טיפ:
לעצירות לבשל במים שזיפים מיובשים ותאנים מיובשות. לאכול את הפירות עם מי הבישול.
מטפל ב: כאב גרון, שלשול, עצירת, טחורים, דיזינטריה, דלקת מעיים.
תות
הצמח הוכנס לאירופה בימי הביניים מאמריקה הדרומית וכיום הוא נפוץ בכל העולם. לארץ הגיע התות עם ראשית ההתיישבות היהודית.
התות מורכב מ-80% מים ומכיל ויטמין C.
מבחינת הרפואה הסינית התות מייצר נוזלים ומטפל בקשיי השתנה, מלחלח ריאות ומוציא ליחה, מטפל בשיעול יבש וצרידות, מחזק טחול, ומסייע לכאב ראש HANGOVER.
טיפ:
לשיעול יבש מתמשך לאדות כוס תותים עם מעט סוכר ולאכול 3 פעמים ביום.
מיץ מתותים טריים בבוקר ובערב יקל על צרידות.
לטיפול בקשיי השתנה לשתות 3 פעמים ביום מיץ מתותים טריים שעורבב עם מים קרים.
תמר
מטפל ב: בטן חלשה, עצבנות, היסטריה, פרכוסים.
מבחינת הרפואה הסינית התמר מחזקת טחול וקיבה, מחזקת דם ואנרגיה, נוגדת רעלים.
טיפ:
למחלימים ממחלה ארוכה יש לבלוע כפית ריבת תמר עם מים חמים.
תפוח
מפחית את הסיכון לסרטן המעי הגס ולמחלות לב, מפחית כולסטרול. מכילים ויטמין C, ויטמין K.
מכיל כמות גבוהה של פיטוכימיקלים (נוגדי חמצון),
סיבים תזונתיים ובעיקר סיבים מסיסים כמו הפקטין
(תורמים להורדת רמות הכולסטרול בדם, לאיזון רמת הסוכר בדם, להסדרת היציאות, לסילוק חומרים קרצינוגניים מהמעי ולהגברת תחושת השובע).
ברפואה הסינית התפוח מלחח ותומך בריאות (טוב לעור ולמערכת החיסון, סילוק ליחה), מחזק את המעיים (טוב לעצירות ולעצירת שלשול), מנקה רעלים ומאזן את הכבד (בעיקר תפוח ירוק), ומחזק את הלב. מומלץ ליתר לחץ דם.
